שני אופנים ללימוד אופנה: הצעה לפדגוגיה חדשה

אורנה בן -מאיר מסוף שנות התשעים אני מעבירה קורס שנתי בתולדות הלבוש באוניברסיטת תל אביב ובכמה מכללות . במהלך השנים פיתחתי אסטרטגיה ייחודית , המבוססת על ניסיוני היצירתי בתחום עיצוב האופנה ובהשכלה הבין - תחומית שרכשתי באמנויות – תולדות האמנות , תאטרון וספרות . בשנת 2009 התבקשתי ללמד את הקורס הזה בפורמט מצומצם של סמסטר אחד . במאמר זה אציג את התפיסה העומדת ביסוד הקורס , הרואה בלבוש שפה , ומבחינה בין המושגים לבוש לאופנה . אסביר את הקשר בינו לבין הקורס המקורי , קורס שמבנהו דיאכרוני ( להלן ״הקורס הדיאכרוני״ ) , ואעמוד על המעבר לקורס בעל מבנה סינכרוני ( להלן ״הקורס הסינכרוני״ ) . המונחים הושאלו מהמינוח הבלשני שניסח הבלשן פרדינן דה סוסיר ( . ( de Saussure המבט הדיאכרוני חוקר מערכת על פני זמן , בהקשר היסטורי , והמבט הסינכרוני חוקר מערכת בזמן נתון . התאוריה הלשונית של דה סוסיר עומדת ביסוד מחקר הלבוש כחלק מהדיסציפלינה של לימודי תרבות שהתפתחה בשנות התשעים ( . ( Breward , 1998 : 306 - 310 אתמקד בתהליך ההתאמה הפדגוגית שנדרשה לשם התאמת ההוראה של התחום לשני קהלי יעד של סטודנטים במגמות לימוד שונות . בנוס...  To the book