|
|
עמי שטייניץ תפיסת בית הספר כקמפוס תרבותי רואה בבית הספר מרחב קהילה . במרחב זה מתרחשת ההתנסות האישית והחברתית הראשונה ביצירת רעיונות , והאמנות היא כלי הייצוג של התרחשות זו . בבית הספר נלמדים תכנים נבחרים , מפותחות שיטות הוראה ומופנמים ערכים חשובים להתפתחות עצמית ומשותפת . בית הספר משמש אכסניה להשכלה , ובתפקידו החינוכי הוא קהילת תרבות המייצגת תהליכי היווצרות של ידע , משמעות ושייכות . עיקר חוויית הלימוד המקובלת בכיתה היא במסגרת הוראה פרונטלית , מילולית וחישובית , שאינה מתנסה בשפה החזותית , באסתטיקה של ההבעה , בסימניה ובממד הכולל של התהוות הרעיונות – חשיבה , חושים , רגש , דמיון , חומר , שפה , מרחב , קהילה ותרבות . המאמר יציג שני שלבי התנסות בתפיסה זו , שיושמו בסדנה לאמנות בשכונת רמת אליהו בראשון לציון , וידון ביסודות האסתטיים שרעיונות מגלמים ובסתירה בין שוליות האמנות בהוראה לבין תפקידה החיוני בתהליך יצירת הרעיונות . תרבות ללא אמנות תפיסת בית הספר כקמפוס תרבותי פותחה בסדנה לאמנות רמת אליהו בראשון לציון בראשית שנות התשעים של המאה ה - . 20 הסדנה עצמה הוקמה בשנת , 1978 ומאז התנסתה בפעולות אמנו...
To the book |
|
|