פרק - 3 הצטיירות היהודים בדמיון כמי שמצויים בכל מקום וכמי שכבר אינם

גרטה נוסבאום בת העשרים התגוררה בקלן , כאשר בחג המולד של 1935 החליטה לצאת עם חבריה לחופשת סקי בבוואריה עילית ולנפוש משנתיים נוראיות של רדיפה נאצית . " אולי זו הפעם האחרונה ” , חשבה , " ואני כל כך אוהבת את הרי בוואריה ” . החבורה הגיעה ליעדה עם השקיעה , המקום היה יפהפה . " ואז הגענו לכניסה לאתר הנופש וראינו שלט רחב מתוח לרוחב הרחוב הראשי : ‘ יהודים , הכניסה למקום זה היא על אחריותכם ’ . [ ... ] כאן חלפה שמחתי על החופש ” . במלון קידם את פניה שלט נוסף : " הכניסה לכלבים וליהודים אסורה ! ” זה היה מראה מוכר . בבית הדירות שלה בקלן הציב שוער הבניין שלט בכניסה : " היהודים הם אסוננו ” . היא חזרה הביתה למחרת מבלי שגלשה בשלג ולו פעם אחת , וכמה שבועות לאחר מכן , בינואר , 1936 עזבה את גרמניה לתמיד . באמצע שנות ה – 30 גרמנים חיו במרחב ציבורי מוצף ביהודים וברוחם . אף אויב אחר של הנאציונל סוציאליזם לא זכה לתשומת לב עממית פומבית מעין זו . האיום היהודי נתפש כמגיע עד ארבע כנפות הארץ . אורחים שלא הכירו את המצב לאשורו ברייך השלישי עשויים היו לחשוב שמיליוני יהודים מסוכנים משוטטים באין מפריע בארץ ומאיימים על הגר...  To the book