פרק שלישי הירושה

א . מבוא המושג ירושה בהלכה נושא מובן חד משמעי , והוא מה שאדם זוכה בו בעקבות מותו של המוריש . זהו ההבדל בינו לבין מתנה , שאדם יכול לזכות בה ממישהו שעודנו בחיים . זו תכונה אחת של הירושה , ותכונה שנייה היא שהירושה בניגוד למתנה איננה עניין פרטי התלוי ברצונו של המוריש , אלא דבר הנקבע על ידי כללי הירושה בתורה . אין המוריש יכול להוריש את נכסיו לכל מי שירצה , אלא ליורשיו על פי דין , ואין ביכולת אדם לרשת ממי שירצה , אלא ממוריש על פי דין . מהו העיקרון שעל פיו נקבעו כללי ירושה מחייבים , ומדוע אין אדם יכול לקבוע למי להעביר את רכושו לאחר מותו ? ואכן , בדומה לחוקים רבים הקשורים בנחלה , בקניין ובבעלות על רכוש , גם כללי הירושה אשר על פיהם נקבע סדר עדיפויות של היורשים בתורה קשורים בעיקרון דתי ומרכזי של ׳כי לי כל הארץ׳ . על פי דין תורה נחשבים אמנם נכסיו של אדם קניינו , אך אין הם קניינו הנצחי והבלעדי ; הם נמצאים אצלו בגדר קניין זמני , ורק מצד הזכות 1 משנה בבא בתרא פ״ח מ״ב ומ״ה ; רמב״ם הלכות נחלות פ״ו ה״ה – ה״ז ; טור ושו״ע חושן משפט הלכות נחלות , סימן רפא , סעיפים ז – ח . 2 בבא בתרא שם מ״א ; רמב״ם , שם ה״...  To the book