פרק שמיני ההפסקה הגדולה השבועית תענית שישה ימים ושישה לילות רצופים

א . תיאור המנהג ותקופתו . 1 מנהג ייחודי בישראל , שיחידים עושים תענית ( ׳הפסקה׳ ) שבועית של שישה ימים ושישה לילות רצופים , ממוצאי שבת ועד ליל שבת . . 2 מנהג זה הידוע בנדירותו בכמה מקהילות ישראל בכלל , ומרוקו בפרט , היה נפוץ יחסית בכל קהילות תאפילאלת אצל אנשים ונשים . . 3 ההפסקה מתקיימת בימות החורף בתקופת השובבי״ם , ראשי תיבות של הפרשות : שמות , וארא , בא , בשלח , יתרו , משפטים , הנקראות בסביבות חודשי טבת ושבט . . 4 תענית זו היא בנוסף לתעניות שני וחמישי בתקופה זו ולתענית ארבעים יום מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים שצמים אנשי אמונה . . 5 תענית ששת הימים הייתה חלומם של כמה אנשים ונשים בקהילות תאפילאלת ששאפו להגשימו לפחות פעם אחת בחייהם . ב . מקורות התענית . 1 תשתיתה הראשונית של ההפסקה השבועית היא תענית שישה ימים , בלי הלילות , בעשרת ימי תשובה , על פי סידור הרוקח , הוא רבנו אלעזר ( מגנצא ד״א תתק״כ / – 1160 וורמייזא תתק״ץ , ( 1230 / ותענית שבועית בעשרת ימי תשובה שמקורותיה מפורטים בספר ׳חמדת ימים׳ . . 2 מקורות התענית השבועית הכוללת ימים ולילות הם כתבי רבי מנחם עזריה מפאנו 1 ראה עליו רפאל הלפרי...  To the book