דומיניק לוי־איזנברג בעקבות ז׳אן־לוק ננסי: על הפואטי באמנות הציור הערות על ציור ישראלי – אליאסף, זריצקי, ניקל

ומבנה הקונסטרוקציה של הקומפוזיציה מתערפלים ומפנים יותר ויותר מקום לצבעוניות גדושה . צבעוניות זו ערוכה באמצעות גושים ומסות של צבע אשר גם בשלבים מאוחרים ביצירתו של זריצקי חושפים את הקשר הדומיננטי כל כך בין היד והעין , הפועלות לקראת עריכה , שחזור ואף כינון של מערך הנושא משמעות ייחודית המצויה כל העת עדיין בזיקה אל העולם , או אל תבניות הקיימות ביצירות הקודמות . ראו , למשל , גלגול המוטיב " יחיעם " משנות השלושים , אל תוך " עוצמה " ( תמונות 5 – 4 ) ו " ציור " ( תמונה 6 ) שבהם נראה בבירור תהליך של בניית מצע המשמש כרקע או כממד המכיל בתוכו את כל החלקים האחרים . האפקט המתקבל הוא של הוספה של צבע , שרבוטים ודימויים , שכמו נטמעים ברקע ובמצע , ונבנים ממנו באותה מידה . ביצירתו של זריצקי נגלה לעינינו תהליך חשיבתי מורכב המתקיים בזמן ; תהליך שגם בהתהוותו הנראית כאוטית , ניכר סדר פעולות המוליך למצב של גימור היצירה . זה מצב שניתן להגדירו לעתים כמצב של רוויה ולעתים כהשארה של פרגמנט המעיד על כוליות וירטואלית . סימני השליטה של האמן ביד שלו , במכחולים , בבד , בסביבה שהוא מייצר עבור עצמו , ניכרים בכל פרט ופרט בא...  To the book