״הָעִיר שֶׁהִיא תָמִיד עִירְךָ״ – ערים נכריות וערים קרובות

משיכתה של לאה גולדברג לכתיבה על ערים מניבה גם מחזורי שיר שאינם מציינים במפורש את שמות הערים שעליהן נכתבו . גם שירים אלה מציעים התבוננות בפרטים מטונימיים אקראיים לכאורה , שמחברת ביניהם רק העין השוזפת אותם , ולא ניתן לשחזר מתוכם הכללה של עיר , אלא רק את חוויית המפגש עם המראות הספציפיים . כאלה הם המחזורים ״מראות עיר״ ( ( 1955 - 1952 ו״עיר זו״ ( ( 1956 וכן שיר א ב " “ Illuminations ( . ( 1956 המחזור ״מראות עיר״ מתעכב על מראות חולין : הסונטה הפותחת אותו , ״גן ירק בעיר״ , בוחנת מראה יוצא דופן ובלתי אופייני לעיר , כפי שמעידה כותרת השיר . בעיני המתבוננת הגינה היא ייצוג של זמן שלא מכאן ולא מעכשיו , ״כקרע זכרון של עת אחרת״ בתוך זמנה של העיר , וכתוספת נופך פיוטי לתכליתיות המחושבת המאפיינת עיר באשר היא : ״כמו 50 שם , שם , עמ ' . 33 51 שירים , כרך ב , . 142 - 140 52 שם , שם , עמ ' . 273 - 272 53 שם , שם , עמ ' . 280 - 279 מישהו במשבצות מחברת / של תרגילי חשבון והנדסה / רשם בכתב בהיר שורות של שיר״ . מראה נוסף ממראות העיר הוא שדרת ערמונים לעת שקיעה בסתיו בשיר ״בשדרה״ . כאן תופסים את העין צבעי השלכת ו...  To the book