מסעות מדומים והתנסות אורבנית

בתחילת שנת 1934 יצא לאור ספר השירים אבני בוהו מאת אברהם שלונסקי . הקובץ שנחשב ברבות הימים ל״ספר שיסד אסכולה״ , עוסק בדרך סימבוליסטית בכרך האירופי הדקדנטי , ששלונסקי מכנה בדרכו האוקסימורונית פרדוקסלית , בין היתר , ״סחרחרת אלהית בעגן אין אלוה״ . בקובץ זה נחשפים אחד לאחד חולייו של הכרך המודרני בזיקה לאדם שבתוכו : הניכור , הבדידות , העליבות , הדלות , האומללות וההשפלה האנושית . מתוך השירים מוקרנת תחושת אבסורד של אימת הקיום בעולם ריק מאלוהים . בפברואר , 1934 זמן קצר לאחר צאת הספר לאור , מתפרסם בכתב העת טורים שיר ללא כותרת מאת לאה גולדברג ובראשו הקדשה בזו הלשון : ״לאברהם שלונסקי למקרא ספרו ' אבני בוהו ' ״ . וזו לשון השיר : לשקע ולשוט בחרוזים האלה – לזכר את פנסי הכרך המרקדים , ובדוגית מלה לחתר אל חוף הפלא , אל ארץ בה קורנות דמעות הילדים . אראה : הנה אני על מדרכות ערים , הנה אני בחלונות מסע ... אתמה : מוזר , מדוע שר אחר על עברי ואת נפשי שלה מפלג הדממה ? אני אחת מאד מול חלונות וערב . אל עבר התהומות אין דרך , אין גשרים . ידי קופאות , אבל מולי בוערת שלהבת יגונם של אלה השירים . השיר – ובעיקר הבית ה...  To the book