המעטת ״מטען החיים״?

מן המפורסמות הוא , שלאה גולדברג הרבתה לכתוב על אהבה ועל אכזבה ממנה . על כך אף ספגה יותר משמץ של ביקורת לא מחמיאה , למשל בדבריו של נתן זך ברשימתו על ספרה מוקדם ומאוחר ( , ( 1959 שמצא טעם לפגם בהתמסרותה לנושא יחיד זה , ואף רמז על התבוססותה מרצון בייסורי האהבה הנכזבת : דמיון השירים נובע , כנראה , במידה רבה מן העובדה שבסופו של דבר שרה לאה גולדברג שירים רבים מאוד על נושא אחד ויחיד : יסוריה של אהבה שלא באה על סיפוקה , יסורים אשר השנים אינן גורעות מהם , כי אם מוסיפות עליהם ממתקו של סיפוק הקשור בהכרה כי כמו לא ישלם מרבד אם יד רוקמה בכונה תחלה לא תסלף בעטורו הססגוני דבר מה , כן לא תשלם האהבה בלב אם לא היו בה פצע או צרימה . זך מוסיף וכותב בדברי ביקורתו כי ״אך טבעי הוא שרגש מתמיד כל כך מבקש לאכוף עצמו על כל עולם ציוריה של המשוררת״ , ואשר לאימאז׳ שלה – אותו הוא רואה כ״משל ציורי שקוף , שבעדו אתה רואה את הנושא כמו בעד זכוכית צבעונית״ . שנים ספורות אחר כך , גולדברג ״מגיבה״ באירוניה מובלעת על ״האשמותיו״ הללו של זך בשירה ״על עצמי״ ( תשכ״ג ) , ובו היא כותבת , בין היתר : 1 ראו : זך , . 1959 אין לי מלים ק...  To the book