״כִּי כָּרַת הַכּוֹרֵת בְּגַנֵּי אַגָָּדוֹת״ – בין לכלוכית ליפהפייה הנמה

מעניין לציין שהשיר אינו מגולל את כל המעשייה מראשיתה , אלא מתמקד ברגע בואן של לכלוכית ואחיותיה אל הנשף בארמון , הרגע שבו תיפתח , כידוע , התחרות על לבו של בן המלך . גולדברג מוותרת כאן ביודעין על חלקה הראשון של המעשייה לטובת חלקה האחרון , שיש בו הבטחה לטוב , שהרי מעשיות נועדו כאמור לתקן את מה שעיוותה המציאות . אבל גם בתוך שיר הילדים התמים לכאורה אין לאה גולדברג נסחפת אוטומטית אחר המהלך הצפוי של המעשייה , כפי שראינו , והיא משעה לרגע את האמון בו ומגניבה אל תוך השיר את ספקותיה באשר לסופם הטוב של סיפורי אהבה . השורה החותמת את השיר ומכריזה כי ״סוף הספור הוא תמיד בכי טוב״ נועדה אפוא לא רק לחזק את תפיסת המעשייה אצל הקוראים הצעירים , אלא גם להשתיק את הספקות והפקפוקים בדבר אפשרות התגשמותה של האהבה , ספקות שהם נחלתה של הדוברת הבוגרת , ושניתן להם ביטוי במסווה קל בתוך שיר הילדים הזה . כפי שראינו קודם לכן , את מה שנחשף בשיר המוקדם ״לכלוכית״ ( תש״ט ) שכונס בברק בבוקר , החביאה לאה גולדברג בשיר הילדים ״לכלוכית״ מאחורי שעשועי דמיון מחויכים כביכול . בשני השירים מדובר אפוא באותו סוג של ״אני״ ובתפיסה דומה של...  To the book