|
|
הצבועים ומעמידי הפנים , המתפארים בחסידות , בחכמה ובענווה מכונים בפי המחבר " חנפים " , ותופסים מקום חשוב בספר , בעיקר בשער הרביעי הדן בשבח הענווה ובגנות הגאווה , הביקורת כלפיהם נוקבת וחריפה . המושג ' חונף ' הוראתו צביעות והתחסדות . ראב״ע בפירושו לבמדבר לה 33 מבאר ״להחניף״ ' לעשות רע בסתר ' . רמב״ן סבור : " כי כל חנופה עשות היפך הנראה והנדמה לעיניים " . גם בפירושו של ראב״ע לישעיה ט 16 הוא שב והדגיש את כפל הפנים של החנף והסביר : " הוא ברו טוב ותוכו רע " . וכך גם בישעיה לב , 6 המוכיח התנהגות כפולת פנים בנוסח ״אחד בפה ואחד בלב״ . נושא הצביעות נדון בהרחבה בתלמוד במסכת סוטה כב ע״ב הגמרא מונה שבעה טיפוסים של פרושים מבלי עולם , כלומר פרושים מעמידי פנים , ומסבירה את מהותו של כל פרוש – על התנהגותו ומניעיו . פרוש שכמי : אדם העושה כמעשה אנשי העיר שכם , שמלו את עצמם שלא לשם שמים רש״י מפרש : " מעשיו להנאתו שיכבדוהו בני אדם " . פרוש נקפי : אדם הגורר את רגליו כדי להיראות צנוע ועניו . רש״י פירש : " מהלך בשפלות עקב בצד אגודל ואינו מרים רגליו מן הארץ , ומתוך כך מנקף אצבעותיו באבנים " . פרוש קיזאי : המקיז ...
To the book |
|
|