ד. הוויכוח – עיקרון, סוגה ואמנות השיח

הוויכוח התפתח כסוגה ספרותית בתרבויות עתיקות רבות – בספרות המזרח הקדומה , 148 בספרות הפרסית , בספרות היוונית , בספרות הערבית , בספרות העברית וכן בספרות הלטינית באירופה , ורווחה בעיקר כשיר או כטקסט מחורז . 149 במחקר מניחים שסוגה ספרותית זו התפתחה באופן עצמאי אצל עמים שונים ובזמנים שונים , ושאין זו השפעה או הורשה ברורה וישירה , והיא נקשרת אל הרטוריקה , אל הדיאלקטיקה 150 ואל הסכולסטיקה . 151 148 על שירי ויכוח שומריים ראו שפרה וקליין , בימים הרחוקים , עמ׳ 600 - 581 ( ויכוח בין הציפור ובין הדגה ) . וכן ראו ריינינק וונסטיפוט , שירי ויכוח . 149 ראו הברמן , שירי ויכוח ; טורניאנסקי ( שיר ויכוח , עמ׳ 3 - 2 ) מגדירה : ״יצירה שירית ששני משתתפים או יותר מנהלים בה ויכוח ביניהם , במטרה להוכיח את עליונותם הם ואת חוסר ערכו של היריב , או במטרה להכריע לטובת אחת מהאפשרויות בשאלה נתונה מסוימת . המתווכחים יכולים להיות מסוגים שונים : אנשים פרטיים חיים ( כגון שני משוררים המייצגים את עצמם ) , דמויות מוגדרות ( כגון גבר ואישה , זקן ונער ) , דמויות טיפוסיות ( כגון עירוני וכפרי , חייל ואיכר , עשיר ועני , רווק ונשוי...  To the book