|
|
במשל הקדמוני יש שיבוצים בשינוי קל מן הפסוק המקורי ( בדרך כלל של אות או של תנועה ) . שיבוצים מן הסוג הזה הם הומוריסטיים ומשעשעים וניכר בהם החידוד . 80 שם , עמ׳ . 110 הנץ מודה שאין טעם להוכיח אותו על פי הפסוק במשלי ט , 7 חרף זאת התרנגול מתעקש להוכיחו : ״ויאמר התרנגול : כבר ידעתי זדונו ורשעו […] והייתי מזהירו על אשמו / ומוכיח לרשע מומו / וארבה ליסרו בחידות״ ( משל הקדמוני , עמ׳ . ( 123 לעניין חובת הוכחת הרשע ראו : תשבי , משנת הזוהר , ב , עמ׳ תרעו - תרעט . תשבי מציין כי בזוהר שתי גישות מנוגדות לגבי היחסים בין צדיקים לרשעים , גישה אחת מבטאת את מגמת הפרוד והריחוק בין הטובים לרעים , ואילו הגישה האחרת טוענת , כי ייעודם של הצדיקים לפעול לתיקון הרשעים , וכן צדיק הנמנע מהוכחת רשעים חוטא ונענש ( שם ) . במשל הקדמוני המגמה היא שחובה להוכיח את הרשע , מגמה זו באה לידי ביטוי בסיפורי המחבר . מעניין לציין , כי בסיפורי המקשה למשל ״מקרה האיל וצפיר העזים״ וכן ב״מקרה השפן והזרזיר״ – האיל והשפן מתרחקים ומתנתקים מן הרשעים ( הצפיר והזרזיר ) , הם אינם מוכיחים אותם על מעשיהם וסופם של האיל והשפן שנענשו . עוד ראו לה...
To the book |
|
|