היחס המשולש: גלות, אמונה, ארץ ישראל

ר " נ פותח את התורה במשפט כללי , מעין כותרת למהלך המפורט שיבוא בהמשך , ובו כלולים הבעיה , שורש הבעיה ופתרונה : דע , כי עיקר הגלות אינו אלא בשביל חסרון אמונה , כמו שכתוב : " תבואי , תשורי מראש אמנה " . ר " נ מחפש את העיקרון של הגלות , מה שמקיים אותה , ומוצא אותו בחסרון האמונה . אי–שלמות האמונה היא מה שמפעיל את מצב הגלות . הבעיה היא הגלות , אך שורש הבעיה הוא חסרון האמונה . פתרונה לפיכך הוא השלמת האמונה . עיקרון זה נלמד מהפסוק בשיר השירים , שבו מתוארת השיבה מהגלות בקיצור נמרץ : " תבואי , תשורי מראש אמנה " . בציטוט הקצר הזה ניתן לזהות שני דיונים של ר " נ בבעיית הגלות : דיון בבעיה ודיון בשורש הבעיה , כדלהלן . הציטוט הפרגמנטרי של ר " נ מגלה את מה שעניין אותו , בהקשר זה , מהפסוק המלא : " אתי מלבנון כלה , אתי מלבנון תבואי , תשורי מראש אמנה , מראש שניר וחרמון , ממעונות אריות , מהררי נמרים " . החיתוך של " תבואי " מראש הפסוק מרכז את תשומת הלב בפעולה של הביאה לארץ ישראל . הדגשת פעולת הביאה יש בה שלילה של פעולה אחרת , שהיא היציאה מן הגלות . כלומר אין צורך לצאת מן הגלות ; פשוט צריך לבוא לארץ ישראל ....  To the book