המשמעות הדיאלוגית

הדרך ההיסטורית לחיפוש המשמעות , אשר הינה גם הדרך הפרטית של כל אישה ואיש - ממש כשם שהאונטוגנזה משחזרת את הפילוגנזה , אלא שכאן מעטים זוכים להשלימה , משום שזינוקי התודעה הם התווי שלה ובמיוחד כי בחירה היא - דרך זו עוברת מחיפוש המשמעות בחוץ דרך חיפושה בפנים , עד ההבנה שלא שם ולא כאן נמצאת היא , כי אם בדיאלוג בין הפנים ובין החוץ . לא בכל דיאלוג , אלא רק באשר כינהו בובר בשם זיקה ( כפי שנסקר בהרחבה בפרק ד ' ) , שם מוצלח מלשון זיק הניצוץ וההיזקקות גם יחד , הדיאלוג החופשי בו לא " צריך " האדם לעשות דבר , אבל בהחלט זקוק הוא , מקור חולשתו ועוצמתו , חסר מגן אך לא חסר אונים . דיאלוג אימננטי בעולם הזה , היחיד הידוע לנו בוודאות , וחשוב לאין שיעור - בו אנו חיים , החסד שבכאן . אינו דורש " אתה " אלוהי טרנסצנדנטי נוסח בובר , לא כל שכן אלוהי הדתות המסורתיות , בלתי דיאלוגי בעליל . הרוחניות האמיתית , לה אין דבר וחצי דבר עם דת יען כי חירות הינה , יען כי הסינתזה האחרונה לא רק שאינה מוותרת על שיפוט התבונה אלא מציבה אותו סוף - סוף במקומו הנכון . כל זה אין פירושו שהחברה הבורגנית עטויה פחות כבלים , שקרים ועוול מן ה...  To the book