|
|
החברה היא כר הפעולה הנרחב והמשמעותי ביותר לאובייקטיפיקציה של האדם . מבטו הרגיל של הזולת שלא בזיקה הוא אכן הגיהינום של האדם האמיתי , בהפכו אותו לאובייקט . ואילו מוסדות החברה , המוחשיים והמופשטים , לא כל שכן צורות השלטון השונות שידעה האנושות עד היום , לא נועדו אלא להוצאתה לפועל של אובייקטיפיקציה זו והמשך קיומה . יתר על כן , מזווית הראייה הדיאלוגית אליה הגעתי בפרק הקודם , ניתן לומר שגם האובייקטיפיקציה העצמית של האדם , בד בבד עם חרדת החירות , מתרחשת גם כתוצאה מתהליך חברתי דו - כיווני , בו מצד אחד האדם מתחיל לראות את עצמו כפי שהוא רואה את כל שמחוץ לו , ומצד שני הוא מפנים את אופן ראיית הזולת והחברה אותו . החברה היא המקום בו האדם בוחר , לרוב שלא ביודעין , להפוך עצמו לתפקיד . הונאה עצמית פרטית וכללית של הפיכה לאובייקטים , כל אחד לגופו וכולם " ביחד " , שאין לו דבר וחצי דבר עם האחדות האמיתית של הזיקה , בין - סובייקטיבית , בין הנשמות החופשיות שהינן בני האדם האמיתיים , סיבת עצמה ; לעומת הפונקציונאליות הדטרמיניסטית השקרית של סיפוק הצרכים , הדדי במקרה הטוב , של אובייקטים מגודרים ונפרדים כברגים במכונ...
To the book |
|
|