הסובייקט והחירות

הפילוסופיה של סרטר שמה את הדגש , כפי שראינו , על האינדיבידואל הקונקרטי , הבוחר את חייו מתוך חירותו . מושג החירות כמרד , מרד אל מול הדטרמיניזם של החומר והמדע . מהו מקומו , אם כן , של הסובייקט הפרטי בפילוסופיה זו , האם הצליח המרד , ומה בדבר הבעיות שהתעוררו בנוגע לסובייקט בהתפלספותו של סרטר ? המהלך האונטולוגי היסודי הוא כאמור הופעתו מתוך היש , מתוך ה " כשלעצמו " , של ה ' בשביל - עצמו ' , שאינו אלא התכוונות ( בעקבות הוסרל ) ותו לא , דהיינו אין המתכוון אל היש ואף מעניק לו משמעות מתוך חירות מוחלטת , שהרי כאין , הוא איננו מציית לדטרמיניזם הסיבתי של היש . חירות קיצונית ומוחלטת הנובעת מעצם מבנה ה " בשביל עצמו " . לכן האדם נידון להיות חופשי . דנו גם בהסתייגויות ממידת הצלחתו של סרטר לכונן אונטולוגיה שלמה סביב האין , לפיהן יש צורך באגו כנקודת משען פנימית ( אגו לפי ההגדרה של סרטר עצמו , כתוצר התודעה הרפלקטיבית , השלכת המבט מכונן האובייקטים אל האדם עצמו חזרה ) , ואם כך היגל הוא שוב האומר את המילה האחרונה . אך זוהי בעצם הנחת המבוקש , שכן בביקורת זו מובלעת כבר התזה ההיגליאנית כי המהות קודמת לקיום , בע...  To the book