סרטר והיגל

בתוך ההקשר הרחב של נושאנו המרכזי , בעיית הסובייקט ( לרבות היחס פרטי - כללי ) , חשוב לבחון את " היש והאין " אל מול היגל . בעוד שהגישה ההיגליאנית שואפת להאחדה מכסימלית באמצעות סינתזות ברמות הולכות וגבוהות , מעמיד סרטר אונטולוגיה פנומנולוגית המושתתת על הרכבה , אמפיריציסטית כמעט , מיחידים . משני הצדדים מצויים כאמור הרציונאליזם החמור של היגל מזווית הראייה של הטוטאלי ( אלמנט שפינוזיסטי בולט בפילוסופיה של היגל ) והרציונאליזם הסרטריאני , שאינו רואה את הראשית ברציו דווקא , אלא בקיום הקודם למהויות הרציונאליות , אך בסופו של דבר יהא להוותו לא פחות חמור בנקודות הרלוונטיות לנו ביותר . לעומת הרפלקסיה ההיגליאנית מדגיש סרטר את מעמדה הראשוני של התודעה הפרה רפלקטיבית אצל ה ' בשביל - עצמו ' . ואילו ה ' בשביל - עצמו ' של " היש והאין " הינו חור פרטיקולארי בלב היש - "השלילה של ' כשלעצמו ' אינדיבידואלי ופרטיקולארי ולא של הישות בכללותה . ה ' בשביל - עצמו ' אינו האין בכלל אלא מחסור פרטיקולארי ; הוא מכונן את עצמו כהעדר ישות זו " ( היש והאין . ( 786 בפילוסופיה של היגל מקבלים הפרטים את משמעותם בתוך התמונה הכללית ,...  To the book