|
|
בהתייחסי אל הסובייקט בפריזמת הקוגיטו הקרטזיאני , כוונתי אך ורק לסובייקט המתגלה במהלך הקוגיטו עצמו , אותו מהלך מכונן בפילוסופיה החדשה , ולא אל המסקנות הבאות אשר מוציא ממנו דקרט עצמו , שהופכו ל " עצם חושב " באותו מישור עם "העצם המתפשט " . ללמדנו , כי תהליך האובייקטיפיקציה מתחיל בפילוסופיה החדשה אך מעט בלבד לאחר כינונה . אולם מהלך הקוגיטו עצמו לא בכדי מייסדה . ובנושא שלנו הבנה ראויה שלו חושפת את הסובייקט בדיוק באופן בו אני שואף להציגו . ניטשה אינו מבין כראוי את לב המהלך , אי הבנה הגוררת בעקבותיה לפחות חלק מהחמצותיו את הסובייקט האמיתי , אשר עולה בקנה אחד עם עיקרי הפילוסופיה של ניטשה עצמו . ראינו כבר כי ניטשה מבקר את תפיסת הסובייקט כסיבה , כמסקנה , כגזירה . אולם כאשר הוא רואה גם את מהלך הקוגיטו הקרטזיאני כגזירה לוגית , טעות מכרעת בידו . במידת מה תורמת התיבה " משמע" במשפט המפתח " אני חושב משמע אני קיים " לטעות זו . לפני שאראה כי ניטשה אכן מבינו כך , ראשית אסביר את אופן ההבנה הנכון של המהלך . אקדים ואומר עוד , שדבר אינו נגרע ממשמעותו המטפיזית והאפיסטמולוגית של המהלך בעקבות היות הספק המוטל בו ...
To the book |
|
|