בעיית הסובייקט: סיכום ביניים ופנים להמשך

" על זה שהוא משהו מדברים במובנים רבים . שהרי האחד מסמן מה הוא משהו או שהוא כזה וכזה , ואילו דבר אחר - שהוא בעל איכות כזאת וכזאת או בעל מידה כזאת וכזאת , או כל אחד משאר הדברים הניתנים כך בתיאור . והיות ומדברים על זה שהוא משהו באותו המספר של מובנים , גלוי לעין הוא שמהם זה - שהוא - משהו במובן הראשון הוא " מהו " - הוא המסמן את ההוויה " . כך אריסטו , בטכסט אונטולוגי מכונן על שאלת ההוויה ( מתוך הנספחות למסות על הטבע , ( 17 באופן המהדהד רמות ובגלוי בהתפלספותו של היידגר , למרות שעבור אריסטו בדברים עסקינן , וביניהם גם האדם אחד הדברים . אלא שטכסט זה ממחיש דבר נוסף : את בעייתה עתיקת היומין של הפילוסופיה לומר משהו פוזיטיבי על הדבר הפרטי , באופן שעדיין יישאר פרטי . האם ניתן לומר דבר כלשהו מלבד להצביע עליו כ ' זה ' ? כשמצרפים לכך את האדם כנקודת המוקד של הפילוסופיה , יותר כנושאה מאשר כמושאה - וכבר ראינו את הניסוחים השונים למרכזיות זו , בראש ובראשונה של קאנט - אנו מקבלים את בעיית הסובייקט . מה יכולים אנו להגיד עליו מבלי שיאבד את פרטיותו וייחודו , כיצד יכולים אנו לתפסו אף להתייחס אליו , מבלי שיאבד את ס...  To the book