קיום, הוויה ובעיית הסובייקט: קירקגור, הוסרל והיידגר

קירקגור קירקגור הוא חלוץ הביקורת האקזיסטנציאליסטית הרדיקלית כנגד האובייקטיפיקציה של הסובייקט שבהיגליאניזם , בטענה - המכוננת , יחד עם ניסוחיו של היידגר , את האקזיסטנציאליזם העתידי - כי הקיום ( אקזיסטנציה ) אינה זהה עם החשיבה ( קונצפציה ) . קיים הבדל מהותי , עקרוני , איכותי , אשר אינו ניתן לרדוקציה , בין החוויה הסובייקטיבית ובין החשיבה על אותה החוויה ( בה הפכה כמובן לאובייקט !) , בין הקיום לבין המשגתו . בעוד שהמושגים הינם בהכרח כלליים , הכרתיים ומופשטים , הקיום הוא פרטי , ממשי וקונקרטי . לפיכך אין די בחשיבה כדי למצות את הקיום , וכל יומרה לכך הינה סילופו . קירקגור מבקר את הרציונאליזם של היגל ושל שפינוזה כמזהה קיום עם חשיבה ולכן סוגר את הממשות בתוך שיטה לוגית אובייקטיבית . במערכת לוגית הכול צפוי מראש , שהרי המסקנה הלוגית נקבעת בהכרח כבר בהנחות . אי לכך ראיית העולם באופן זה גוררת דטרמיניזם חמור בו ההתפתחות ההיסטורית הינה הכרחית ואוכפת כל פעילות על הפרט . קירקגור מדגיש לעומת זאת שקיומו של הסובייקט הינו חופשי , חופשי מכל הכרח לוגי . כסובייקט , הצורה הבסיסית של הקיום האנושי היא החירות . זהו רג...  To the book