וידוי הגדול

שביעות רצוני על השבח ששיבח מר צייטלין את עבודתי הספרותית , אינה משחררת אותי מלהשיב על הטענות שטוענים נגדי , ואינה משחררת אותי מלהתוודות על העברות שאומרים שעברתי , ושכלל אינני רוצה לטעון שלא עברתי . ׳ההיסטוריה לילדים של זאב יעבץ יפה באופן יוצא מן הכלל , אך היא קצרה׳ . אני מודה בקיצור , אבל אני חייב להסביר שקיצרתי כי לדעתי כל ספר לימוד , ובפרט היסטוריה , חייב להיות קצר , כדי שהילד יקבל תמונה שלמה מכל ההיסטוריה , מהתחלה עד הסוף , כמה שיותר מהר . כי התנאי הראשון מלדעת היסטוריה , מלקבל מושג מהיסטוריה , הוא השלמות והמוגדרות . כאשר התלמיד הקטן עובר את הסיפור הקטן ביותר , יש לו כבר היסוד , ההיקף הכולל . בשביל התלמיד הרגיל זה כבר כמעט מספיק . ובשביל תלמיד מוכשר , הרי היסטוריית בית ספר קצרה , תחת הדרכת מורה טוב , היא מורה הדרך הטוב ביותר לדלות מסיפור גדול את הפרטים הנחוצים לו , המתוארים שם בהרחבה ובפרטי פרטים . את מטרתי זו , שלה ייעדתי את ה׳דברי הימים׳ הקטן שלי , ביטאתי שם בהקדמה בצורה ברורה , כי באמת כל ההוראה בבית הספר וכל הספרות לבית הספר הן רק מפתח למדע הגדול , לספרות הגדולה , מפתח ומורה דרך...  To the book