בין מפח נפש לנחת רוח

לצד שמחתו של יעבץ על הרחבת היישוב ובניינו החומרי דאב לבו על צביונו הרוחני והדתי . הוא נוכח לדעת שבמלחמת התרבות בין הדתיים לחילונים בתנועה הלאומית היהודית , שלה היה שותף עוד בשבתו בירושלים , שלושים שנה קודם לכן , המחנה החילוני נוחל ניצחון אחר ניצחון . הוא ראה בעיני רוחו כיצד חזונו על תמונת הגאולה ודברי הנביאים , כפי שהבינם , מתרחקים והולכים . במכתב לבחור צעיר ממקורביו – חיים יהודה ראטה , שתכנן לעלות לארץ ישראל , הוא עושה חלוקה ברורה בין הבניין החומרי של היישוב לבניינו הרוחני . בתחום הבניין החומרי משבח יעבץ את מפעלות החלוצים ותיקוניהם ׳בבריאות העם ורפואת הארץ , אשר הגדולים שבעמי התרבות בארופא ובאמריקא לא יבושו בהם׳ . אבל בתחום הבניין הרוחני הוא שופך את כל אשר בלבו על מצב היישוב ומתרה בבן שיחו הצעיר : אבל אם אתה אומר ידידי , להשתתף בפעלך בבנין נשמת האומה שמור רגליך ושמור נפשך מאד . הנה בנין זה הוא עקר שבעקרים , כי הוא אחרית תעודתנו ואחרית תעודת העולם כלו . רומי העתיקה ופרוסיא הצעירה ירדו מן הבמה ותרבות הזמה והדמים אשר בידן היתה ללעג ולמרמס , וישראל עולה עתה על הבמה , על מרום הר ציון , וספ...  To the book