|
|
גישת קויפמן למודרניות הייתה אמביוולנטית למדי . המודרניות הרחיבה את אופקיו התרבותיים והאינטלקטואליים של העם היהודי , אך במקביל גם פוררה את תשתית חייו החברתיים והתרבותיים הפנימיים . התקווה לביטול האנומליה של הקיום היהודי בעת החדשה הייתה נעוצה בסיכוי ניתוקה של הדת היהודית מקשריה האתניים - לאומיים . אולם , לפי קויפמן , דווקא ניתוק זה פירושו הרס האתניות היהודית גם מצדה החיובי ; דהיינו , מצד כוחה לקיים את תחושת השייכות המשפחתית שעליה עומד הקיום 332 שם , עמ ' . 526 - 525 הלאומי המשותף . על רקע זה שיבח את ההוגים היהודים מתקופת ההשכלה , בניגוד להוגי הדעות של תקופת האמנציפציה . ) גם בהקשר זה בנה קויפמן את טיעוניו מסביב לקשר הפנימי , בין היסוד הפונקציונלי של הקיום החברתי - ארצי לבין היסוד האידיאי רוחני , התרבותי והדתי , שהניח בבסיסן של כל צורות הקיום האתני - לאומי . לטענתו , בתקופת ההשכלה טרם היו היהודים שותפים לשאיפה לבטל את הזהות היהודית כזהות אתנית - לאומית . " ההשכלה שאפה להביא תמורה תרבותית וסוציאלית בחיי היהדות , אבל היא לא דמתה את תכליתה וסופה של התמורה הזאת כביטול הייחוד הלאומי של ישראל ו...
To the book |
|
|