למרות שקויפמן סבר כי ההתבוללות כבר אפיינה במידת מה את הקיום היהודי במציאות הגולה של התקופה הקדם - מודרנית , אופי ההתבוללות בעת החדשה שונה , לדעתו , מזה שבעבר . שכן , תנאי הקיום החברתיים והאידיאולוגיים של העבר אפשרו למחויבות למורשת הדתית של היהדות להגביל את תהליך ההתבוללות לעניינים הקשורים בשפה , בלבוש , ובעניינים כלכליים , ומנעו את חדירת ההתבוללות ליסודות התרבותיים העמוקים יותר של הקיום היהודי . לעומת זאת , הקוסמופוליטיות , תהליך החילון והלאומיות האירופית שעלו על הפרק בתקופת האמנציפציה יצרו סוג חדש של התבוללות , מין " טמיעה חדשה " המקבלת ביטוי מיוחד " בצורתה הלאומית - מדינית " ו " בצורתה התרבותית " . 330 לדעתו טמון בכך פרדוקס גדול , משום שיכולת ההתבוללות המורחבת בעת החדשה נכרכה בשנאת יהודים , שאף היא אינה דומה לאנטישמיות הדתית של ימי הביניים . קויפמן בחן את בעיית ההתבוללות כפי שבחן את האנטישמיות על רקע תנאי הקיום החברתיים והכלכליים השונים בימי הביניים ובעת החדשה . בעיקרו של דבר , קויפמן סבר שהאנטישמיות היא סוג של " קנאת דתות " או " קנאת עמים ] ו [ שנאת גרים " שנובעת , כמו אצל הרצל , " ...
To the book