העמדה הבסיסית של קויפמן בגולה ונכר היא , שניתן לעמוד על בעיות הקיום של העם היהודי רק לאחר נתינת הדעת על האופי האנומלי של קיום זה בתור קיומו של עם שחי בגלות מתמשכת . ניתוחו הנוגע בבעיות הקיום היהודי בעת החדשה היה דומה לזה של הוגים ציונים אחרים , בכך שהשתמש במושג הגלות כקטגוריה שדרכה נבחן מצבו ההיסטורי של העם בהווה . מה שהבחין בינו לבין האחרים הוא , שקויפמן הדגיש את חשיפת אופיו הבסיסי של הקיום היהודי כעניין של חשיבה היסטורית שיטתית ומורכבת . יש להדגיש שבחשיבתו ההיסטורית שלל קויפמן את קיומה של חוקיות גורפת , וראה את ההיסטוריה האנושית כהרכב של היסטוריות לאומיות ואתניות רבות , הנבדלות זו מזו בצורתן החברתית והתרבותית , אך נמצאות גם באינטראקציה מתמדת . ה " היסטוריה " , כתב , " היא צירוף של ' היסטוריות ' שונות " , אך " אין צירוף זה מפקיע את הפירוד האובייקטיבי של הנושאים " כפי ש " אין הפירוד מפקיע את הצירוף " . 314 הוא אף קבע כי כל תופעה אנושית - היסטורית טומנת בתוכה שילוב גורמים הכרוכים בהכרח חומרי , מצד אחד , וחירות אידיאית - רוחנית , מצד אחר . כתוצאה מהחירות התרבותית - אידיאית , החוקיות ההיס...
To the book