ד. עמדתו של הרצל בשאלת התרבות לפי "מדינת היהודים" וב"אלטנוילנד"

לפני שאעבור לדיון על גישתו של הרצל לתוכני התרבות שאותם צפה במדינת היהודים , אעיר על מיעוט המקורות המשקפים את עמדתו של הרצל , לעומת ריבוי המקורות המשקפים את עמדת אחד העם , הן בקשר לפולמוס אודות שאלת התרבות במסגרת התנועה הציונית , והן בקשר לתוכני התרבות במדינה שעתידה לקום . הסיבות לאי סימטריה במקורות ברורות למדי : טבעי שיתקיים חסר במקורות הנוגעים בשאלת טיפוחה של התרבות היהודית מצד עמדה , כמו זו של הרצל , שאינה מציבה מגמה זו במרכז ענייניה , בהשוואה לזו שמניחה את התרבות היהודית כנקודת מוצא , כמו במשנת אחד העם . ואם נשאל מדוע , לאחר שאחד העם תקף את הרצל בהקשר לנושא זה , האחרון לא נגרר להגיב בפומבי כדי להבהיר את כיוון מחשבתו ? גם כאן נראה כי הדבר ברור : הרצל היה ראש תנועה ובפולמוס גלוי כזה היה לו הרבה מה להפסיד . לעומת זאת , אחד העם נחשב כמין outsider המחפש להגביר את השפעתו במסגרת התנועה , ולפיכך באמצעות פולמוס יכול היה דווקא להרוויח . זאת במיוחד בשעה שבידי הרצל , כראש תנועה , היו האמצעים המנהליים לקדם או לעכב תוכניות מעשיות במסגרת התנועה , כמעט כרצונו . בהקשר זה מן הראוי להזכיר את הערתו של ...  To the book