עמדת ההלכה כלפי פעילותם של בעלי השם

המחקר ההיסטורי בשנים עברו , ולמעשה עוד מימיה של " חוכמת ישראל " , ראה בתופעות שונות שהוגדרו " מאגיות " - ובכלל זאת תופעת בעלי השם - מרכיבים הזרים למהותה " האמיתית " של היהדות . תופעות אלה נחשבו לתופעות המאפיינות קבוצות משוליה של החברה היהודית , שהושפעו מדעות " ההבל" של שכניהם הגויים , ואילו הרבנים נחשבו לשומרי הסף שניסו להילחם ולעצור את חדירתה של המאגיה , שאינה מתיישבת עם האיסור המקראי הנחרץ . 239 אף על פי ששרידים לעמדה זו מופיעים גם במחקר המודרני מפעם לפעם , ההנגדה בין " יהדות " ל " מאגיה " איננה מקובלת עוד בשל עדויות רבות לפנייה לאמצעים דומים בתקופות שונות בחברה היהודית . 240 אין כל ספק כי בקרב חוגים רחבים , ובכלל זאת רבנים חשובים , לא נחשבה פעילותם של בעלי השם מנוגדת להלכה , ויש לזכור כי רבים מבעלי השם היו תלמידי חכמים ורבנים חשובים בעצמם . לאור דברים אלה היה אפשר לצפות כי שיטותיהם של בעלי השם לא יעוררו פולמוס הלכתי או התנגדות . אך בחינת המקורות הרבניים מעלה כי המציאות הייתה מורכבת הרבה יותר וכי התשובה לשאלה מה היא עמדת ההלכה כלפי פעילותם של בעלי השם איננה פשוטה כלל וכלל . את הדיון ...  To the book