סיפורם של מארי בארנס וג'וזף ברק: שני נרטיבים של מסע אל תוך השיגעון

למצוא את העצמי האמתי ולשחררו : ' התייסרתי בין מצב של מוות ובין הוויה חיה של שיגעון [ ... ] הכוח של הווייתי דרש שחרור אל תוך מצבו האמתי יותר , המשוגע ' ( עמ ' . ) 68 השיגעון מתואר כמצב אמתי , נטול שקרים ומסכות . בעקבות השקיעה אל השיגעון היא מגלה את הכוחות היצירתיים שבה ומתחילה לצייר , ודרך ציוריה היא מתקדמת ממצב כאוטי ורגרסיבי אל חוויה קוהרנטית בעלת משמעויות סימבוליות . דרך הציור מבטאת בארנס רגשות עזים של זעם ואימה , ותחושות של בדידות וייסורים , אך היא גם מבטאת את עצמיותה המתהווה ואת חוויית הנפרדות והחופש ההולכת ונבנית . דמותו של פיטר משמשת בסיפורה של בארנס כמעין תמונת תשליל לחוויית המסע הפנימי האותנטי שהיא עוברת , בדרך לגילוי העצמיות האמתית והכוחות היצירתיים הטמונים בה : ' הוא היה עם תרופות , במפעל , לבד בחדר , מנותק מעצמו . ללא כתיבה , ללא ציורים , ללא עזרה לחיות , להפוך שלם ' ( עמ ' . ) 321 אחיה מתואר כסכיזופרן כרוני , המאושפז במשך שנים במחלקות פסיכיאטריות שונות או חי בבתי מעבר ומטופל תרופתית , אך לא מצליח להחלים וחי חיים חלקיים , מנותקים מעצמו וריקים ממשמעות ומיחסים . פיטר מייצג בעי...  To the book