פרק שלישי המקרה של שרבר: נרטיב של שיגעון, פסיכואנליזה ופסיכיאטריה

הופעתה של הפסיכואנליזה בסוף המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים הביאה עמה מודל חדש של נפש האדם ושל פסיכופתולוגיה , שבו מושם דגש על עולם הדחפים הפנימי ועל הלא מודע . לתאוריה ולפרקטיקה הפסיכואנליטית הייתה השפעה ניכרת על תפיסת האדם המערבי את עצמו במאה העשרים , ויש היסטוריונים הטוענים שאין תאוריה - פרט לדתות הגדולות - שהשפעתה על תפיסת הנפש האנושית והבנתה הייתה רחבה כמו זו של הפסיכואנליזה ( Hale , . ) 1971 אין בכוונתי לדון בהשפעתה של הפסיכואנליזה על התרבות וההגות המערבית של ימינו , אלא למקד את הדיון בזיקה שבין נרטיב של שיגעון לבין חשיבה פסיכואנליטית וגישה פסיכיאטרית סומטית . אבקש לבחון זיקה זו דרך התבוננות בספר זיכרונותיו של השופט הגרמני דניאל פאול שרבר , , ) Schreber , 1955 [ 1903 )] Memoirs of My Nervous Illness ובפרט בביקורתו של שרבר על גישתו של קרפלין ; וכן בפרשנות הידועה שהציע זיגמונד פרויד , מייסד הפסיכואנליזה , למקרה של שרבר ( . ) Freud , 1911 אפשר היה לדון בספר זיכרונותיו של שרבר - שהתפרסם בגרמנית בשנת 1903 תחת השם - Denkwurdigkeiten eines Nervenkranken בכפיפה אחת עם ספריהם של פרסיבל ...  To the book