הקדמה

ראשיתו של הספר , כראשיתם של דברים , בחלום . לילה אחד חלמתי על מטופל שלי , בחור צעיר שאובחן לפני שנים כחולה סכיזופרניה . בחלום ישב מולי איש זקן , אך למרות גילו המבוגר ידעתי שמדובר באותו בחור צעיר . האיש בחלום אחז בידו חוט ומחט והיה עסוק בתפירה , כשעיניו מושפלות אל דבר מה שלא יכולתי לראות . פתאום הרים את ידו ובכל הכוח נעץ את המחט בגב כף ידי . אני זוכרת את הזעזוע העמוק שחשתי ואת ההפתעה . ' למה עשית את זה ? ' , שאלתי . ' כדי שתדעי איך זה מרגיש ' , הוא אמר . בפגישה שהתקיימה לאחר החלום , שנשכח מלבי , סיפר לי אותו מטופל שהוא מרגיש שהוא על סף התמוטטות נפשית וחושש שייאלץ לאשפז את עצמו . מנקודת מבטה של מטפלת צעירה , ניסיתי לעודד אותו ודיברתי אתו על ' ארגז הכלים ' שיש ברשותו כדי להתמודד עם משבר נפשי . הוא הניד בראשו בחוסר נחת , כרומז שאינני מבינה דבר , ואמר שהוא מרגיש כאילו הוא נזרק מצוק ונופל אל תוך תהום , אבריו נקטעים ומתפזרים לכל עבר והוא מנסה בחוט ומחט לתפור ולאחות את אבריו בחזרה אל גופו . החיבור בין החלום לבין התיאור שלו - החוט והמחט - לא הכה בי מיד . אך כשקישרתי בין השניים לאחר זמן , התעורר...  To the book