בבת היין

א מה ח שר מתדפקה האפלולית בנחשת . הטחב הד חובק בלי הנצל . כך ירחים כבדים , כאבנים בחשן , קורעים הדמדומים הצעד מן הצל . בבת עין , אמצי , את ריסיך סבכי , אבכי התמצית — מעט אורך הענו . כי היין יגדל ממכאוב — הוא הבכי , אשר לא יכילנו יותר הענב . הוא גץ צומח אל עולת , תמיד ילהט בעלילת גבור כובש חמו — הקיץ . הגן שזוף . האלילת צלולה תולט , שות השוקים . הוא יאור כמה נביא תנועות גפים מטי דיוקן . אור מך לנפול מאשנבים , בהחשף בתים עם בקר . ב בודדות המלים בנדודים . מי שלחן לגמא מרחבים , לחפש מטמונים ? הן יפות בגסיסה , הצמותות לשלחן , בהסב סבוך ריסים , שבע תסיסה אדמוני . מזריחה בקרוחן , מהמית חביונים מוצאי המלים — שבט צר שברד וישפל עדי צליל במחצב אבנים ויבשל עד אליל הרודם בארד . כי תמכו בסופה מחרשות חרוצות וסמכו קמרוני מנזרים וזירות , בירקרק וחרוץ שחדו ארוחת , — איך נגע בראשית , נאמצן כזרות ? עזובות נמצאן , על אם דרך סתומות , אטומות מבחוץ — הבינה בן תסמר . על בהנות אז נקרב . מארב לשוטמות ! והנה הן תופשות מגנים במזמור . אך גלויות במבוך . מה נבין בפו שוחת ע ר לים כה שקופים . מה נראה בעדם ? שעטה , הצמ...  To the book