לרחמי זריחה זקוקים עתה השנים , חדרי מוצק ממני וטוב בו לחסות . איך מתנכרה היד אך תמול שלשום שרמה היא : השיט רם בעת , מחלפת מחזות ! קשוב עתה הלב , אף לאימה פתוח , כך בזרועות מישור קודחת עיר פ רוזת , אוריה רועדים — רוחות יבעתוה במלמולים על אש , מפלת ו רוזן . אך לדממה תסלח — טובה היא המוחצת , כי רגע בו בכאב : עוד מפכה הלשד ! ויד נעלמה תניח לה על מצח עננת צוננה , והיא גולשה , גולשה . צריח השעון על צלצוליו צונח , גוחנת עוד הבאר מימיה לחשוך , — כבר מזדקפים מזחל , באים בה בהצנע המרגלים לשד , לשבי , למחסור . ונחר במבואות ... האפלולית זורמת , — גליה הרבים בצוק עוד לא פגעו . בקלף המזלות מחויר בודד הרמז — חרמש הסהר הפגום . ר פה לזכרון פה מצעדי תולשת , כמו מתערטל גופי כבהחשף אשכול , ודלת מתריסה : כאן כל אוצרות הלשם , כסיג לבינתך , כמגנך לשכול . שסוע ש רוטטים , פתלתל חימה , פרוע , משיח הרוטריו במיתרי אויר , נוטר עלבון שוטם , אשר לא הכירוהו , שועט שם בחוצות מי שהיה אביב . כבר לנקם בגר ובשופרות שרב תוקע אף מתחרחר : כיצד ? עוד כתל לא נפל ? למי תזעק , כי די , כבר די לקעקע את יסודות הבית הנבהל ? למי תגיד...
To the book