|
|
אמצתיך כמדונה . אני נחשת , את דונג . הסופה כי נושמת בי מכה , בך נשרמת . אז אזעק , את קולטת , החרון הופך רטט . בין הד צליל לבת קשב גאיות ואין גשר . אאלם — את נובטת . ראי מועם — בי נבטת . משתקפה אף מבלעת דיוקני אוצר להט , ושלמים אנו ככה כגורל והפחד . תוך בגידות ובחשך דונג חם חתום נחשת . תרצ "ח ) " גזית " , כרך ב , חוברת יב )
To the book |
|
|