"קְוַזיִ מִיסְטֶרְיוּם"

אנכי לא ידעתי מה הדר רב בעמק זה : אהבתי הנה כשתיל הרך נטעתי וכבר בפרי העין תחזה . מחרב דרכי יום צנחתי פה לנוח , רשאי נשען אל אבן המקום ; ממשהו כתם סביב לגופי הרוח אדרת סלסלה קלה קלה ירקם . תוכי צר להכיל גילי זה הפורח , טנאו כבד השכם לא תרים : שדות נמים בתכלכולית ירח כאסמרגד גדול המשבץ הרים . המנון רב השתיקה סואן מעל — שמים ! כל עוגבי אלמו הלילה מתפרטים ; סלם נצב בלא רשא והדומים — יורדים חלומותי , מוזר שהכ תרים ! לכן לך , ישותי , אשר עדן לוטה את בכסות חמה של נגה אפלולי , לך טוב יהיה מחר אותם לטעת אחד אחד בנוף זה הפלאי . — לך אין חדוה מאשר זו לדעת : שדות , שדות ; ... והם שלי , שלי ... תרצ "ה ) " גזית " , כרך ב , חוברת ה - ו )  To the book