|
|
הנה כי סבוני הימים ה כרים יש עוד תקוה החלץ מידם ? לחדר ברחתי — בעד ח כרים בא אחרי הדביקני הודם . עניתי מאד . איך אמרה פי מצות טהר הכחל עם רךחורון ? גופי נתכוץ , מפ פרר כבצבת : גבה הדלת ורחב ארון . כי לב חליפות כפעוט מתרגש ושם כמו רגיל חויה לפלחן ... בחמקי ממצוק , בצנחי על דרגש יסעירני הגל אל כסא , אל שלחן . יקלעני הגל נכח פני החלון גם לבקע התריס : עד האפק נפ שר הרקיע – ) מפרץ !) נתכדר הוילון וישב בו הרוח כבתוך המפ שר . ישנו רגע גדול : את אשר תעלים כה עמק — תבטא : הברה רק תקרא . עד תמו תבטא — יצמחו הכתלים , תר רש לה ממעל צמרת תקרה . ישנו רגע גדול ... החלל כי הוצף לחלוחית מלחה של מרחק מהביל . נתק כה קליל לו החדר וצף : יוביל אותו רוח לאן שיוביל ! תרצ "ב ) " גזית " , כרך א , חוברת ז - ח )
To the book |
|
|