המושג אודה , אף על פי שמשמעו היווני המקורי הוא זמר בלבד , שיר ותו לא , התייחד , כידוע , לשיר מסוג מסוים . תורת הספרות הוותיקה והמקובלת הגדירה שיר זה כ " שיר הכתוב על נושאים רמים ונערצים , כגון אלוהות , תורה , עם , חכמה , טבע , אמנות וכו' מתוך יחס של אהבה ויראה , בתנועות רגש רחבות ובסגנון נשגב " . היתה זו הגדרה בלתי מספקת משום שלא נסתמן על פיה המודוס 47 השוו עם שירו של אלתרמן " הדלקה " ) מתוך כוכבים בחוץ ) , נתן אלתרמן , שירים שמכבר , הוצאת הקיבוץ המאוחד , תל אביב . 1970 עמ ' . 28 - 26 וכן השוו עם תיאור הרעד של העיר לעומת עצימת העיניים של הכפר ב "סתו עתיק " , שם , עמ ' . 42 - 38 48 הדיון באודה שלהלן נכתב בעידודו ובסיועו של ידידי עמינדב דיקמן . 49 אשר ברש , תורת הספרות העברית והכללית , הוצאת מצפה , תל אביב תר " ץ , עמ ' . 99 הרטורי הייחודי , המבדיל את הז ' אנר מן הז ' אנרים שהם בני מצר לו . יורי טיניאנוב , התיאורטיקן המודרני הבולט של האודה , תיאר את המודוס הזה כ " נאומי " , או " אוראטורי " . גם הגדרה חשובה ונכוחה זו זקוקה להרחבה מסוימת . שני היבטים של הז ' אנר — האחד פואטי והאחד רטורי — ...
To the book