טולסטוי כהוגה חברתי

בשנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה , חוותה רוסיה גלים של טרור , אנרכיה והפגנות פועלים . לוקסמבורג מגייסת כאן את לב טולסטוי ( 1910 - 1828 ) להבנת המסורת המהפכנית הרדיקלית הרוסית . היא מנקה את טולסטוי מן הדימוי הנוצרי ריאקציוני שדבק בו , ומציגה אותו כרדיקל חברתי — אולי לא מרקסיסט , אבל בהחלט סוציאליסט אוטופיסט . מחבר הרומנים הגאוני ביותר של ימינו צפן בחובו כבר מלכתחילה , לצד האמן הבלתי נלאה , גם הוגה דעות חברתי בלתי נלאה . שאלות היסוד של חיי האנוש , הקשרים בין בני - האדם , היחסים החברתיים , העסיקו מאז ומתמיד את הווייתו העמוקה והפנימית של טולסטוי , וכל חייו הארוכים וכל יצירתו הרחבה הם הרהור בלתי פוסק בחיפוש אחר ה " אמת " בחיי בני - האדם . החיפוש הבלתי נלאה הזה אחר האמת מיוחס בדרך כלל גם לאישיות מפורסמת אחרת מזמנו של טולסטוי – איבסן . אבל בשעה שבמחזותיו של איבסן מתבטא המאבק האידיאולוגי של ימינו בצורה גרוטסקית , בתיאטרון בובות פומפוזי ובלתי מובן לרוב של דמויות ננסיות , עד שאיבסן האמן מוכשל במאמציו הכושלים של איבסן הוגה הדעות , אזי עבודתו ההגותית של טולסטוי אינה פוגמת בגאוניותו האמנותית כהוא ז...  To the book