שנה קצרה במעיין ברוך

את חופשת השבוע בבית העברתי , כמו חייל טוב , בשינה אין סופית . מבלי שמישהו ידריך אותנו , גם אני כמרבית חבריי אימצתי את הכלל , שחייל מנצל כל דקה אפשרית לנמנום , ואם אפשר לשינה עמוקה יותר . עייפותי הדאיגה את הוריי ואחותי רוחקה אמרה , שאולי עקץ אותי יתוש צה - צה , המפיל על נעקציו תרדמה תמידית . ביום השלישי התאוששתי ויצאתי לבדוק מה עושים האחרים . עיני כולם היו נפוחות משינה . ארבעה , ביניהם אני , החלטנו לנסוע למחנה בית דרס הסמוך לבאר - טוביה , שבו התאמן קורס המ " כים של הנח "ל - כדי לבקר שישה מחברינו שנשלחו אליו לפני סיום הטירונות . לבושים במדינו עמדנו ברחוב הראשי של רחובות , הוא רחוב הרצל , מצפים לטרמפ שייקח אותנו דרומה . בתום זמן מה עצרה משאית צבאית שנסעה לחצור . שני טרמפים נוספים הביאו אותנו לבית דרס . אם כי לא ניתן לנו אישור להיכנס למחנה , לא ויתרנו . נצמדנו לגדר המחנה וביקשנו מחיילים שעברו בסמוך לשלוח אלינו את השישה . ומשאלה הגיעו לא היה גבול לשמחת הנפגשים משני צדי הגדר . ביום ראשון , 23 בנובמבר , 1952 נאספנו חברי הגרעין מרחובות וחברי קן מרכז בתחנה המרכזית בתל אביב ובכיסינו שוברי נסיעה ...  To the book