|
|
עלי אלון תחילה בקול דממה דקה ( שהוא , אגב , קולו של אלוהים ) ועכשיו שוב , עם כל הרעש והמהומה שבחיינו , ראה אור ספרו הנפלא של צבי לוז " אגדות המקום " . זוהי טרילוגיה שהופיעה לראשונה בשלושה חלקים נפרדים - במהלך שנות השבעים של המאה הקודמת - ועכשיו בכרך אחד . היא שהייתה ספר הקריאה האולטימטיבי של דורי , בני " הדור השני " בקיבוץ . השם " אגדות המקום " אמנם קולע במטרתו , מבשר את המוטיב העיקרי של כל הספר - את המיתוס הקיבוצי , שתמיד הזכיר לי את מיתוס איתקה של הומרוס . גם שפתו היא אפית במובהק , מבטאת את הזרימה ואת המבט רחב האופקים . אני זוכר איך קראתי בשקיקה את שלישיית הספרים האלה , עם הופעתם הראשונה ולאחר קריאת " מקום שהנחלים הולכים " , אחד מספרי אגדות הילדות הקיבוצית שלו ושלנו , שיצא ב - . 1965 אלה ספרים שכבר ידעו להפוך את " המקום " לאגדה חיה - להפליא ! - ובכך גם ניבאו , כדרך יצירות אפיות גדולות , וכבר אז , את מה שיקרה לנו שנים אחר כך . קהילה קיבוצית , המורכבת מטיפוסים כה שונים , הנתונה תמיד באותו קונפליקט מועצם בין הקולקטיבי לבין האינדיבידואלי , זקוקה למיתוסים מחוזקים , להיסטוריה מטופחת שתאחד ...
To the book |
|
|