זקנה ונערוּת בסיפור "עד ערוב היום"

אביבה מהלו עם הופעתם המחודשת של מבחר סיפורים קצרים של צבי לוז בספרו " טלטלה חוזרת " מוצגת במאמר זה בדיקת תשתית עומק בסיפור כמו ראליסטי , " עד ערוב היום " , כהצעת דרך ייחודית לעיון ביצירות המחבר . מבעד לעלילתו הגלויה של הסיפור " עד ערוב היום " - עלילה אישית של חלוץ שהזדקן בקיבוץ ואשתו דועכת לעיניו - ניתן לחשוף את הרקע העמוק של לא - מודע קולקטיבי , שמתבטא בסיפור זה במתח שבין הארכיטיפים Senex ( זקנה ) ו - Puer ( נערות ) . במרכז הסיפור מוצבת דמותו של אברהם תומר , איש זקן שדבק בעבודתו בכל כוחו . מצד אחד , הגלוי , הוא חש בזקנה המשתלטת עליו והמיוצגת לעיניו באשתו רבקה , השרויה יומיום במיטתה - הולכת ונעלמת אל המנוחה הנכונה כקונוטציה של מוות ( על פי תפילת אל מלא רחמים : " המצא מנוחה נכונה על כנפי השכינה " ) . מצדו האחר הוא נאחז בכל כוחו בעבודת השדה כמעצור בפני המוות . " על שלושה דברים העולם עומד : על התורה , על העבודה ועל גמילות חסדים " , אמרו חז " ל בפרקי אבות . ואילו אותו זקן מייחס כאן לעבודתו את האדמה אותו ערך מקודש : היא כאחד מעמודי העולם , חידושה של עבודת הקודש . ולכן גם בסיפור זה * ממעמקים...  To the book