למבקשי המרגוע (מיומן הימים האלה)

דבר , " מוסף לשבתות ולמועדים " , כ " ז בתמוז ת " ש , , 2 . 8 . 1940 עמ ' 3 בכל צורותיה מתנקמת בנו ההיסטוריה . אף בזה שאין היא נותנת לנו מנוח . בורח אתה מזמנך אל זמנים אחרים , אל תקופות שקדמו לך , אל שעות של מחשבה ואור השכל , והיא , היסטוריה זאת , טופחת על פניך ומחזירה לך מעצם הימים ההם את מחשבותיך וספקותיך אשר מלווים אותך דווקא עכשיו , דווקא ביום זה , ומכריחה אותך לחשוב על הכול , שוב , עוד פעם , בלי הפוגות , את מחשבותיך שלך במחשבותיהם של אחרים , הלוחצים עליך בשיעור קומתם הענקית . הלוא כשלקחת בידיך את הספר הזה , את חליפת המכתבים של שפינוזה , ביקשת בו בראש וראשונה את אישור הנצח , את אישור זכות קיומם הנצחית של השמים הכחולים והעמוקים הללו אשר מעל לראשך . מלכתחילה הלך הכול למישרין . היה ויכוח קל של מחשבה ודרך ארץ על הוכחת המהות והאופנים על דרך ההנדסה . אחר כך באו הספקות הפיזיקליים והכימיים והרבה דרישות שלום לאדון המלומד מאוד מר בויל , יושב ראש החברה למדעים אשר בלונדון הבירה . היה משהו מרווחת השיעמום בדבר . אתה , הקורא , אשר שכחת לחלוטין את הגירסה דינקותא הפיזיקלית ( אגב , כאן דובר על כימיה ...  To the book