משה ליפשיץ

דבר , " מוסף לשבתות ולמועדים " , כ " ה בניסן ת " ש , , 3 . 5 . 1940 עמ ' 4 - 3 האדם הלך מאתנו . ואנו שנשארנו , הלוא קטע מחייו אנו , אפיזודה מתוך פגישותיו . רוצים אנו לדבר עליו ומדברים בעל כורחנו על עצמנו . כל זה אנושי מאוד ומאוד ... לא טוב . אילו הניח אותו אדם ספר זיכרונות , היה מספר על עצמו ביתר עניין וביתר דיוק . אבל גילו לא היה עדיין גיל כותבי זיכרונות . בן ארבעים ושש היה במותו . בעצם פחות מזה - יום הולדתו חל ב - 18 למאי . כחודש לפני מותו סיפר לי : " התעוררתי הלילה , אולם הגבול בין המציאות והחלום היה מטושטש כל כך . כנראה חלמתי שאני כותב את זיכרונותי , ובקומי מן המיטה נראה לי , כי חייב אני לגמור פרק מסוים עד אור הבוקר . ישבתי לשולחן , לקחתי עט ונייר ורציתי לעבוד , לעבוד במהירות ובמרץ , ורק לאחר שכתבתי כמה שורות הוברר לי כי ממשיך אני עבודה שבחלום ! " . הוא צחק , אך צחוקו לא היה עליז ביותר . כך לא נכתבו זיכרונותיו . בגורל חייו היה משהו יהודי מאוד . לפרקים נדמה לי , כי היו החיים הללו , בכל ההסתערות והבריחה שלהם , מעין ריכוז לדוגמה של חיים יהודיים . " הגיאוגרפיה היהודית " , כפי שהיינו נו...  To the book