בתיה ב"האֹהל"

דבר , ד ' בניסן ת " ש , , 12 . 4 . 1940 עמ ' . 3 חתומה : לוג מחזה מתקופת העלייה השנייה על פי סיפורו של צבי שץ מאת פאלק היילפרין , 704 הבמאי משה הלוי . 705 הצגת בכורה והאולם מלא מפה לפה , והקהל - הפעם הקהל הוא המכה גלים ומשרה מצב רוח מצוין . מורגש : רבים כאן האנשים היושבים ונזכרים בנעוריהם . מורגש : הנה העלה הזמר הזה על לבם את זכר הימים ההם . הנה הכיר אדם בדמות זאת או אחרת את חברו , הנה פרט זה הזכיר לו . העיניים צמודות לבמה - אולם , לעצם העניין , הן מביטות פנימה , אל העבר , ושם , שם עולה אותו הריח של ראשית החיים והחלומות . והלב דופק ביתר חמימות , ואנחה נפלטת מן הפה . אך הנה יושב בתיאטרון גם קהל אחר , קהל שלא היה באותה תקופה בארץ , ואשר אין באפשרותו לראות את עצמו , קהל אשר בא הנה לבקש השראה מן התיאטרון , הרוצה שהמחזה וההצגה יפתחו לפניו את שערי התקופה ההיא , שהתיאטרון יסביר לו , יגלה , יקרב אותו אל הימים ההם וייתן להם גם את ההצדקה הבימתית שלהם . וקהל כזה צופה אל הבמה - ואין הוא מוצא אוצרות רבים . כן , אמנם , הסצנה בחדר האוכל נעימה היא , ויש בה מן החיוניות , ויש שירה - ומישהו אומר " עממיות...  To the book