יומן לספרות

השומר הצעיר , שנה שמינית , מס ' , 50 ט " ז בטבת ת " ש , , 28 . 12 . 1939 עמ ' . 10 חתומה : עדה גרנט 23 . 12 . 39 איני יכולה להתרגל אל ערים . אין זה כלל מאופיי : להתרגל . מעודי לא השלמתי עם עיר שגרתי בה למעלה מאחת - עשרה שנה . 677 בשנותי האחרונות לשהותי שם , הייתי יושבת בית ימים רצופים , לפעמים שבועות רצופים , מפחד הפגישה עם העיר . היו לי כמה ספרים ואנשים מועטים עד מאוד . והייתי מתייראה מפני אותם האנשים שהביאו את העיר לתוך ביתי . אבל ספרי שירה , שאפשר להיכנס לתוכם ולהיכלא בהם כבחדר שכל מפתחיו שמורים עמדי , היו לי תמיד . וכי זוהי " בריחה מן החיים ? " - חלילה , אף על פי שקשה להסביר את הדבר . פה תוקפת אותי לפרקים האימה מפני הבהלה ברחובות לפנות ערב . התרוצצות זו של בני אדם שלבשו בחיפזון את מסכותיהם השונות , מסכות של " הסתגלות " לכל צורותיהן שאין להן פרצוף כלל , וכך הם צועקים את דבריהם בכניסתם אל חנות , אל בית קפה , אל מוסד . תמיד באים הם בסך , ותמיד כשיטפון , וכמעט תמיד אי אפשר להבין מדוע בעצם באים דווקא אלה ולא אחרים ? ייתכן שהנני הולכת עמהם בהמון , בסך , בתוך צעקתם . ייתכן מאוד . אבל בלכת...  To the book