במקום שהאדם עומד

טורים , שנה ב , גיליון לט , כ ' בטבת תרצ " ט , , 11 . 1 . 1939 עמ ' 5 המימרה הידועה , כי זיכרוננו הוא משורר ולא היסטוריון - 542 האומנם מתירה היא לנו בימים אלה לזכור את הכול , ככל העולה על דעתנו ? האין התואר " משורר " מטיל עלינו יתר אחריות ? ההיסטוריון , כותב העתים , יכתוב את אשר יכתוב במידת האובייקטיביות אשר חונן בה , ודבריו - חומר נצחי לוויכוח . ואילו המשורר - הרי הוא יוצר את הלך הנפש של התקופה , את הרקע שלה , אותו רקע הזהב של ימי הביניים , ה " מחזיק " את התמונה , האוויר של התקופה . אך המשורר איננו בחינת יוצר הלך הנפש , הוא גם כפות לו . על פי ההיגיון המיוחד של השירה ישנה על פי הרוב הצדקה לקפריזות הקטנות שלה ולקפיצותיה . ושמא יסלח לי הגיון השירה גם הפעם , כי זיכרוני מעלה לפני - בימים קודרים וכאובים אלה - דווקא את דמותך , איטליה . אמנם , גם היום ההוא הצף אלי ממעמקי הזיכרונות לא חל בזמן מאושר וטהור . רק לפני שנה וחצי היה הדבר , ובאותה ארץ כבר היה כל שורש הרעה , לרבות תורת הגזע , ואף על פי כן ... אף על פי כן היו שעות , היו רגעים וימים שהזיכרון אוהבם . את היום בפיזולה זוכרת אני . 543 את הנ...  To the book