טורים , שנה ב , גיליון לא , כ " ב בחשוון תרצ " ח , , 16 . 11 . 1938 עמ ' . 4 חתומה : עדה גרנט א . שדות אחרונים משטפונות האימה של ימינו , מסערות , מרוע שבלב האדם , מן השכלתנות המייגעת - עוד נוכל לשוב אליהם , אל השדות האחרונים של [ ה ] שירה , אל ממלכתו הירוקה של פאן , אל ז ' אן ז ' יונו והרמן הסה , 518 שניים , המצליחים בדרך כה שונה לנשום אפילו עכשיו מלוא הריאה אוויר שדות צח וריח חלב העזים , להפקיר את הראש השעיר ללטיפת הרוחות , לאהוב את נופו של האדם הצומח כאילן מן האדמה הדשנה של פרובנס , שווייץ ואותה גרמניה נשכחת , שנתנה לעולם את בטהובן וגתה . לא כדי לשכוח את העולם קוראים אנו אותם , אלא כדי לזכור כי הוא קיים , העולם הזה , על אף הכול , קיים תמיד , כי לעולם נותנות את ריחן הקמות בראשית האביב , כי תמיד יש מן הילדות בריח הרענן של הלחם , כי גם היום , גם בשעה טרופה זו , חיים על פני האדמה אנשים פשוטי לבב ותמימי מבט , שתאוותם אינה לכיבוש ארצות זרות ולדיכוי חפים מפשע , אלא - לגשם הטוב , לשדות , לבת - שחוקה של נערה , לקול אנקת העץ הגדוע הנופל חלל ממכת גרזן , כי הם - כל הדברים והאנשים - חיים אתנו , ב...
To the book