ב. מות התצלום, מות הזיכרון, מות האהבה

לא הגה , לא כלום . / לא הבל , לא כלום . פי ניר מחיך . ' השתיקה שאותה ניסה השיר לדחוק , אותו אלם המאיים על האח המביט באחות , השתיקה הזאת כובשת כאן את השיר ואת המשורר המבין כמה מוגבל כוחו , כמה קצרים החיים שניתנו לו ולדמות האהובה המוסיפה לחיות בקרבו : ' הפנים / פני נער . אם לדיק , מי / שהיה נער , שהיו לו / פנים . ' התיאור האקפרסטי הסתיים ועמו האשליה . מלכחתילה הייתה הדמות בלתי נפרדת מן החומר ( התצלום ) שהנציח אותה , עיניה וחיוכה מתוארים מלכתחילה כעשויים מנייר . אין להתפלא אפוא שבבית החמישי והאחרון משחית השיר במהירות את החיים שנתן להם לכאורה מעשה הייצוג : ' פני נער אפרים , פני ניר / מוטלים על שלחן מבריק . / במהרה יצהיבו / אי שם , בערמה . ' חיי הדיוקן בתצלום הם חיים בדויים , המתבססים על זמן שאול שמעניק להם המבט המכיר , המוקיר , האוהב . השיר ' תצלום ' אינו מתאר רק את מות התצלום ( בגלל הזמן המאכל את הנייר ) , אלא גם את מות המבט הנותן חיים לתצלום - המבט המכיר והמוקיר שבשבילו תצלום זה ייחודי , אינטימי , פרטי . השירים ' תצלום' ו ' תצלום אחותי בכתה היהודית הרב - גילית בששטין , אפריל ' 1942 עוסקי...  To the book