א. 'המזכרת': תצלום של הֶעְדר

נפתח אפוא עם השיר ' המזכרת ' המסמן , כאמור , ' בקיע בחומה' שהציב המשורר סביב העבר הטראומטי : ' לא רציתי לדעת דבר על רדאוץ עיירת מולדתי , והתכחשתי , כאילו המשכתי לשכוח את המקום ששכח אותי ' , סיפר פגיס בריאיון ; כשלבסוף עמד מול התצלום של עיר ההולדת , הוליד הדבר ' משבר של התייחסות למקום ולזמן , למציאות , לריאליה , שניתן לקרוא לה בשם , לדברים מוחשיים שבעצם הסיטואציה ' . אמנם , התייחסות כזו מנוגדת לדרכו של המשורר , כפי שמלמד עיון מהיר בשירו המפורסם ביותר של פגיס , ' כתוב בעפרון בקרון החתום ' - שיר שהיה לחלק קבוע בכל טקס ממסדי וממלכתי ישראלי לציון יום השואה , נלמד בתור ' שיר שואה ' בבתי הספר ומסמל בתרבות הישראלית , ושמא גם הבין - לאומית , את זכר השואה . בשיר המפורסם ההוא המשפחה המיתולוגית מחליפה את הפנים הקונקרטיות , והמאורע מקבל ממדים אוניברסליים , אפילו מיתיים - קוסמיים : ' כאן במשלוח הזה / אני חוה / עם הבל בני / אם תראו את בני הגדול / קין בן אדם / תגידו לו שאני ' . המשפט החקוק בקרון החתום מאבד מן הקונקרטיות שלו משום שפגיס מנטרל במידה 13 דברי פגיס בריאיון ' לקרוא בשם , לנקוט עמדה ' , עתון ...  To the book