הקדמה

בחיבור זה אני מבקש לבחון ארבעה משוררים עבריים בולטים מזווית ראייה ייחודית : יחסם לצילום בכלל ולתצלומים בפרט . אדון במערכת היחסים בין סוגי הייצוג כפי שהיא נטווית אצל משוררים אלה בהקשר של כינון הזיכרון , ביצור החומות הסוגרות עליו או הרחבת גבולותיו . ואלה ארבעת המשוררים שבהם יעסוק החיבור , לפי סדר הדיון : דן פגיס ( , ( 1986 - 1930 אבות ישורון ) , ( 1992 - 1904 טוביה ריבנר ( - 1924 ) והרולד שימל ( . ( - 1935 אצל ארבעת המשוררים הללו צילום בכלל ותצלומים בפרט אינם בבחינת נושא אקראי . ואין כוונתי רק לכך שכתבו שירים רבים שיוחדו לצילום ולתצלומים , אלא שהללו תופסים מקום מרכזי בעולמם הרוחני והרגשי וקשורים קשר עמוק ליצירתם . צילום וזיכרון כרוכים , כידוע , זה בזה מראשית ימיו של הצילום , ואצל פגיס , ישורון , ריבנר ושימל תהליך היצירה קשור קשר עמוק בסוגיית הזיכרון . הדיון זורע אפוא אור על עניין מהותי בעולמם של המשוררים האלה גם כשהוא מתמקד בספר אחד או במחזור שירים אחד מתוך יצירתם כולה . דיון במערכת היחסים בין שירה לצילום יכול להיות נושא לחיבור בפני עצמו , בוודאי אם רואים בו חלק מן הדיון הרחב ביחסי הספרו...  To the book